עונשים
חשוב לדעת שעונשים עלולים לגרום נזקים יותר מאשר תועלת. כדי למנוע רצון למרוד, כעס מיותר והתנגדות, לעולם לא נעניש את הילד בעיצומו של כעס שלנו או של הילד, לא נטיל עונש ממושך מדי, ולעולם לא נהיה 'ברוגז' עם הילד. ילדים סובלים מאוד כאשר ההורים מסרבים לדבר אתם במשך שעות או ימים.
ענישה עלולה לחזק את רגשי האשם אצל הילד ולהוביל אותו לחשיבה שלילית על עצמו. רצוי שבמקום ליצור מצבים שעלולים להוביל את הילד לחשיבה שלילית על עצמו ולפתח אצלו רגשי אשמה מיותרים, נעזור לו להכיר באיכויות שלו ובדרכים לנתב את האיכויות שלו לכיוונים חיוביים. נסייע לו למצוא אפיקים חיובים להתמודדות עם רגשות ודחפים שעוצמתם הרבה גורמת לו ולסובבים אותו עוגמת נפש. נגבש יחד עמו דרכים ליצירת גבולות ברורים ללא ענישה, נמצא דרכים פשוטות להמחיש לילד מה בעל ערך חיובי, טוב ונכון, ונכוון אותו לבחור בחירה חופשית. נאפשר לילד לחוש שהוא בן חורין שלומד להבחין בין טוב לרע. התהליך המשותף הזה עשוי להביא להפחתה ניכרת בתחושותיו של הילד שהוא במלחמה; תחושה שהוא מותקף ושהוא צריך להגן על עצמו. כאשר ילד חש שהוא במלחמה הוא לא במקום של קבלה.
יש ילדים שקשה להם מאוד להישמע לאחרים, לקבל מרות ולהסתגל לנורמות חברתיות. דיאלוג אתם עשוי להביא לשינוי בתפישה שלהם את המציאות, לעורר בהם מודעות להתנהגות ולקשיי ההסתגלות שלהם. הניסיון מראה כי ככל שנוהגים עם ילדים כאלו בנוקשות ובקשיחות, המצב רק מחמיר. הסיכוי שלנו להצליח אתם עולה כאשר אנחנו מגלים נכונות להיכנס אתם לדיאלוג, לקבל אותם כמו שהם, בכוליות שלהם, על הדחפים שלהם והמורכבות שלהם, ומהנקודה הזאת להמשיך הלאה.
צריך לזכור שקושי של הילד בקבלת גבולות, ביצירת גבולות לעצמו ובהסתגלות אליהם, נובע בדרך כלל מקשיים בתהליכי הנפש שלו ומאמונות שקופות או גלויות שהילד מגבש לעצמו, כמו: "אני לא חשוב", "אני לא ראוי", "אני חריג".
משמעת
משמעת — מלשון לשמוע, ש.מ.ע.
חינוך למשמעת מתוך אהבה. הסתגלות מתוך הבנה — לא מתוך ציות או כפיה.
נסביר לילד 'מדוע ולמה' — כדי לפתח אצלו חוש צדק ושיפוט מוסרי כמו גם יכולת להסתגל לשינויים.
לא נעודד אצל הילד צייתנות עיוורת. אדם צייתן הוא אדם שמגיב, לא אדם שפועל מתוך עצמיות.
אם אנחנו כופים על הילד ומצפים שיציית לכל מה שאנחנו אומרים לו, בלי להבין מדוע, בלי דוגמא אישית למה שאנו מבקשים ממנו, אנו בעצם מאלצים אותו לסגל התנהגות שעלולה להיות בסתירה ל'אני הפנימי שלו', לכוחות ולעוצמות שלו.
ילדים פסיביים ידחיקו את הרצונות שלהם ויהפכו אותם לנסתרים מעיניהם; הם יבצעו את הנדרש מהם כדי 'לשרוד'. המסר שקולטים הילדים הללו הוא שהם לא חשובים, לא אוטונומיים ולא אחראים על החיים ועל ההחלטות שלהם. 'מישהו אחר' שולט ואחראי.
ילדים אגרסיביים, ימרדו וילחמו על עצמיותם, וההתנגדות שלהם תגרור עימותים. במצב כזה, בדרך כלל, כולם מפסידים ולרוב המצב רק הולך ומתדרדר. במהלך העימות נאמרים ונעשים לילד דברים שהוא לא יכול לשאת ולהכיל. הנזק לתפישה של הילד את עצמו, יהיה קשה. הילד ירגיש לבד, נפרד, ללא תמיכה וסיוע, ללא אהבה וחמלה.
בשני המקרים, הילד האגרסיבי והילד הפסיבי ימַנעו מאינטראקציות משמעותיות העשויות להביא לתהליך חינוכי ולהתפתחות.
ילד שמרגיש שיש לו אחריות כלפי עצמו, שהוא מחובר לרצון שלו וחופשי לבחור את בחירותיו, יכול לעבור תהליך שינוי, איזון והתפתחות.